חנוכה

“חָנוּכּוֹהִי”

בכ”ה כסליו, חג החנוכה, מדליקים את שמונת נרות החנוכייה בכל קהילות ישראל. יש המדליקים בנר שעווה והמהדרין בשמן זית ופתילות צמר גפן.

הידיעות על הדלקת נרות חנוכה בקרב בני הקהילה ההררית אינן שוות. עד למאה ה-19 אין ידיעות על חג החנוכה בקרב בני הקהילה. חנוכיות עתיקות לא נמצאו בבתי כנסת ואצל פרטיים. רק מאוחר יותר החלו לקיים את מצוות ההדלקה, וגם אז במקומות מסוימים בהרי הקווקז הדליקו נרות, בעוד במקומות אחרים לא היה לכך אפילו אזכור קל, מחסרון ידיעה על אודות חג ניצחון המכבים.

במשפחות אשר הדליקו חנוכייה, הוטלה הטבת הנרות על בנות המשפחה. הנרות הוכנו בדרך כלל מדונג דבורים – שעווה, אותה רידדו הנשים לנר אחד ארוך ודק. לאחר מכן חתכו את הנר הבודד לנרות רבים קטנים.

בהגיע מועד ההדלקה, "הודבקו" נרות השעווה בשורה ישרה על הקיר הפנימי של הבית סמוך לדלת היציאה. כאשר ה"שַׁמָּשׁ" עומד קיצון באחד הצדדים.

לאחר חזרתו מתפילת ערבית הדליק בעל הבית את החנוכייה או שכיבד את בניו להדליק כדי לחנכם למצוות.

סדר הברכות:

ביום הראשון מברך “שהחיינו”, “על הניסים” ו”להדליק נר חנוכה”.

בימים הבאים לא מברך “שהחיינו” רק את שתי

הברכות הנותרות.

סדר ההדלקה:

תחילה מדליק את הנר החדש שנוסף אותו היום. ורק לאחר מכן את הנרות הנוספים משכבר הימים בבחינת “מוסיף והולך”.

בקרב בני העדה לא הושרו המזמורים הנהוגים של “מעוז צור”, “ומזמור שיר חנוכת הבית” שרגילים לאומרם לאחר הדלקת החנוכייה, וזאת מחסרון ידיעה. למעשה, רק זקני הקהילה שהיו אדוקים יותר בשמירת המצוות לפרטיהן ודקדוקיהן עד כמה שיכלו, ידעו על נס המכבים, ניצחון מעטים על רבים, טמאים שניתנו ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך.

מאוחר יותר הובאו חנוכיות נחושת למרבית מקומות

היישוב היהודים הרריים, בעיקר לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. מעניין לציין כי משחקי הסביבונים לא היו זרים לרוב קהילות קווקז. אלה הוכנו מחתיכות עץ מרובעות שאחד מקצותיו שויף לחוד דק. על הסביבון נכרך חוט מלופף עור ובסופו מקל דק. כאשר רצו לשחק בו, אחזו בסביבון משכו בחוזקה את המקל וזרקו ארצה. החוט הותר במהירות ומההדף הסתובב על הרצפה.

(אחד הטעמים למשחקי סביבונים בחנוכה: בתקופת גזרות הרומאים אסור היה ללמוד תורה. מי שלמד חשש שיגלו אותו  בעת תלמודו עם ילדיו, ולכן הניח לידו סביבונים בינות לספרים ולמגילות. כאשר נשמעו קולות חשודים קרבים, סגרו האב ובניו את הכתבים, הצניעו אותם מתחת לבגדיהם וסובבו הסביבונים…)

דמי חנוכה לא ידוע שנתנו, וכמו ברוב מנהגי קהילות ישראל, הוספו להווי החג עם נפילת מסך הברזל, כאשר תכפו ביקורי יהודים מקהילות שונות לתוככי הקווקז.

מאכלי החג היו מסורתיים. לא ידוע על שימוש מסוים בחלב וגבינות שנאכלו זכר לנס ההצלה שאירע עם יהודית, בתו של מתתיהו. מטוגנים שנאכלו זכר לשמן שהספיק לשמונה ימים היה "פִּירַשְקִי" – כיסני בצק ממולא בשר טחון או תפוחי אדמה ובצל שטוגנו בשמן עמוק. במרבית הקהילות נאכל ביום הראשון לחג פודינג אורז "אוֹש חַנוּכּוּ" – אורז של חנוכה.

נכון לימינו חוגגים כמעט כל יהודי ההרים את חג החנוכה בהדלקת חנוכיות ובקיום מנהגי החג.